על הבוקר שבו גיליתי את העיצוב מחדש של פני.

הבוקר הבנתי פתאם איך נולד הניב הרצחני הזה פצצות לגבות רסיסים לריסים) שהיה מאד IN בתחילת המאה ה-21:

חולה סרטן, שנמצא בשלב מתקדם בטיפול הכימי שלו, קם בבוקר, הסתכל בראי, וזו הייתה הדרך המדויקת ביותר שלו לתאר את מה שהוא ראה שם: "פצצות לגבות ורסיסים לריסים"

זה ידוע שהכימותרפיה מנשירה שיער אבל כשחושבים על שיער סופרים את הראש, את בית השחי, את משולש ברמודה. מי שממש יסודית תספור בשביעות רצון גם את רגליה החלקות. אבל גבות?? תמיד נדמה שהן חלק בלתי נפרד מהפנים. מסתבר שלא, רבותי. ההתנתקות הראשונה הייתה רק הסנונית המבשרת את ההתנתקויות הבאות: הבוקר נפלו לי הגבות. אני נראית כמו מישהי שעשתה שפם, אבל בגבות. 

ראו נא, אתם אולי הספקתם כבר לשכוח, אבל אני זוכרת היטב שלא פראנץ` מניקור אלא דוקא עיצוב גבות זה "הדבר הכי חשוב בעולם" [אילנית לוי, ידיעות אחרונות, 23.2.2003]. אבדה דרכי. איך אמשיך את חיי ללא ההגשמה והסיפוק שבתכנון הארכיטקטוני המוקדם , בהנחת כל גבה במקום, במריטה, בחפיפה ובסירוק?

האמת שזה מראה די מוזר. לגבות יש חלק חשוב בהבעות הפנים. באמצעותן ניתן לדעת אם אדם כועס, שמח, מהורהר, מתלבט, מופתע. עכשיו אני סתם נראית כמו ציור לא גמור או כמו החידה השבועית של ג`קי: "ילדים, עיזרו לג`ול למצוא את הגבות שלה". [זה בסדר, ברכה, אני יודעת שאת עומדת עכשיו מול המראה, מכסה את הגבות בשתי ידיים ומנסה להחליט מה עדיף לך. אל תסמיקי, אף אחד לא יודע, חוץ ממני ומשלושת הקוראים שלי]. לפי הגבות גם אפשר לקרוא אופי של אדם [למשל, גבות מחוברות מלמדות על אדם לא ישר, שתלטן ותוקפני. חשבתם שסתם כולם מורטים?], קצת מדאיג אותי שאנשים זרים לא יוכלו עכשיו לדעת שאני אישה חכמה, יצירתית, מלאת הומור וחושנית. איזה טמטום, הייתי צריכה להדביק את הגבות בסופר גלו.

למען ההגינות אודה שלא כל כך הופתעתי כשזה קרה. במסגרת הכנותיי למסע הזה, שכולל נסיונות של הרפואה להרוג אותי בכל מיני רעלים והתעקשות שלי לשרוד, הלכתי לאיזה מכון יופי [של מלכת יופי לשעבר שלא אסגיר את שמה, רק ארמוז שאחרי רבע שעה במחיצתה הבנתי מדוע יש כימיה טובה בין כדורגלנים לפקאצות יופי] והתעניינתי באיפור קבוע שזה בעצם קעקוע על גבי הגבה. אחרי שקיבלתי הסברים על התהליך והחומרים השתכנעתי סופית שכדאי לי להתרחק מהתערבות כימיקלית כזאת. משום מה נראה לי שאני עוד עלולה חס וחלילה, טפו טפו טפו, שום בצל מלח מים, לחטוף מזה סרטן. 

כעת, אחרי שויתרתי על טרנד האיפור הקבוע אני מתחילה להצטער שאין לי סבתא רומניה [או פולניה...מי נחשבות למומחיות בתחום??] שיכולה ללמד אותי איך מציירים גבות. חשבתם פעם על הנבואה שהגשימה את עצמה אצל מיקיאגי? כמעט עשור אחרי שכתב את "ציירי לך שפם" הוא אשכרה עבר לתחום האיפור והתחיל לצייר על נשים. גדול, לא? ולמה אני מציינת את זה? כי באמת הלכתי לחנות שלו וקניתי כל מיני פטנטים לאיפור. אז את האינסטרומנטים יש לי והתלמידה מוכנה אבל איפה הסבתא הרומניה שתבוא ללמד? 

בשקט בשקט, אודה שאפילו אחזה בי בהלה קלה פתאם. כולם מבטיחים לי שתוך שבועיים מסיום הטיפולים השיער מתחיל לצמוח חזרה ושלא צריך לדאוג אבל פתאם המצח הריק שלי מוטרד: תגידו, זה באמת צומח? הכל? המערכת לא מתבלבלת ולא מפספסת משהו? את הגבות למשל? אני  לא כזאת קטנונית ויש בי מידה מסוימת של גמישות. לא אכפת לי לדוגמא, שצמיחת השיער ברגליים תשתבש, אבל הגבות? רבאק... ועד שיבוא המומחה שירגיע אותי אתנחם בעובדה שהפוני חזר לאופנה. גם לפיאה שלי יש פוני ארוך שמסתיר את האין-גבות.

מי היה מאמין שאתגעגע לפינצטה.

(נכתב ב- 09.01.06)