לסרטן שלי, הומור שחור. הומור שחור לסרטן שלי. לולא היה לו הומור שחור- לא היה זה הסרטן שלי!

החלטתי לחלוק איתכם קצת מהיציאות הכי טובות שהיו לי [ולא דוקטור, אני לא מתכוונת לכאלה שעושים בשירותים.

אתם יודעים כמה זמן לקח לי להבין על מה לעזאזל הרופאים מדברים כשהם אומרים "יציאות"?! בהתחלה הייתי מספרת להם לאן יצאתי בשישי בלילה...]

נתחיל מאיפה שתמיד כדאי להתחיל- מההתחלה:

כמה ימים אחרי שחליתי בסרטן, הייתי צריכה לספר את זה לאיזה חברה טובה...והיא די היסטרית, אז ניסיתי לבשר לה את זה מאוד בעדינות:
אני: "אממ...קיצור....הגיעו התוצאות של הבדיקות..ו....יש לי גידול"
היא: "לפחות זה לא סרטן!!"
?!
אני: "אהמ....האמת שזה בדיוק מה שזה.."
כמובן, הציטוט הכי נדוש ומתבקש:
*פרסומת להסרת שיער במרכזים של "רונית רפאל" ברדיו*
"מי צריך את רונית רפאל כשיש סרטן?!
--

*אמא שלי ואני נוסעות באוטו...אמא שלי אומרת איזה משהו בציניות ואני מתקנת אותה ומתחילה להסביר לה וזה..*
היא: "הראש שלי זה לא רק מתקן לשיער את יודעת.."
אני: "גם שלי לא!!!"
--

לסיום, לא ציטוט אבל סיפור:
יום אחד אני וחברה ישבנו בארומה בקניון ולידנו ישבו שתי נשים עם עגלת תינוק ועישנו..
*אני והחברה מסתכלות אחת על השנייה*
היא: "את חושבת על מה שאני חושבת?"
אני: "כן אבל...מסכנה.לא נעים לי...לא?"
*עוד קצת מבטים*
אני: "טוב נו...[פונה לאישה המעשנת] סליחה, יש לי סרטן, את מוכנה בבקשה להפסיק לעשן?"

עוד בחלק של ה"סרטן" הגברת עשתה תנועות עצבניות של כייבוי סיגריה ובירכה אותי בהמון בריאות.
אז אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולהגיד: תודה, גם לך נשמה =]




אני מצפה לראות בתגובות שיתופים של מה שעבר עליכם גם [סרטן? אוטובוס? לא ממש עקרוני. אני די זורמת..]"