חלק ראשון מתוך שלושה חלקים

כתבתם של עידן שניר וגל צ'יפרוט

חלק א`

הייתי בן 17 בפעם הראשונה שחליתי בסרטן, יותר נכון דודה שלי חלתה,

אבל כשהמחלה תופסת אותך אז כל הסובבים אותך חולים גם הם.

אני עידן שניר, ארבע שנים אחרי שהיא נפטרה ושלוש שנים של צבא שלא בדיוק עשיתי כי פעמיים חליתי בסרטן, כרגע בן 21 עם שאיפה ל-22.

התגייסתי בפברואר 05 לטירונות של חודש במהלכה התחלתי להרגיש כאבים חזקים בברך ימין, פניתי לסיוע רפואי בפלוגה ונשלחתי לבדיקת רופא שכמובן חשב שאני בדרכי להוציא גימלים ולכן כל העזרה הרפואית שקיבלתי הסתכמה באופטלגין וב"תרגיש טוב", כל הכבוד לצה"ל.

דידיתי(שזה כמו הלכתי רק יותר לאט ועם צליעה) לעבר אבא שלי, פסל במקצועו עם תחביב לאורטופדיה או להיפך, והראיתי לו את הברך השלישית שגידלתי, הוא בתגובה החליט שהוא מרלין מנסון ושינה צבע ללבן, ישר רצנו לעשות צילום לברך ואת כל הבדיקות האפשריות. 

התאריך הוא האחד באפריל 2005 היום בו גילו לי שאני חולה בסרטן,

מה שגרם לי לחשוב פחות על "על מי אני עובד" ויותר על "איך אני מתמודד".

אז קודם כל החלטתי לכנס כמה חברים קרובים ולספר להם על הגילוי המרעיש,

אחרי שהם הפסיקו לצחוק והבינו שאני רציני, התחילו המבטים המרחמים וההלם. מכירים את זה שאתם יושבים על כסא ומרגישים שאתם נופלים? לא? איזה כיף לכם, האמת היא שאני לא זוכר כלום ממה שהרופא אמר באותו הרגע שהוא סיפר לי אבל זה בהחלט נשמע כמו "אולוגוגובולולו מוות מוות" או שזה בעצם מה שחשבתי שאני שומע מהסיבה הפשוטה שהמילה סרטן לא יכולה להעלות לך אסוציאציה אחרת בפעם הראשונה שהיא מתגלגלת לך על הלשון.

השבועות הקרובים הביאו עימם תחושות שלא הכרתי, הסיבה היחידה שבגללה התחרטתי ששיחררו אותי מהצבא היא שרציתי לראות עכשיו קב"ן.

מכאן והלאה נכנסתי לשגרה של הסברים כשאני בעצמי אפילו לא מבין אותם אלא מצטט את הרופאים. 

הטיפול הראשון הגיע ואני בתור "חדש" במחלקה לא הבנתי באמת במה מדובר למרות כל ההסברים המפורטים.

הגעתי לטיפול וישר החדירו לי מחט לאיזור החזה שחדרה לתוך מתקן שנקרא "פורט" אשר הושתל שם יום לפני, דרכו מקבלים את הכימותרפיה.

את מה שקרה לאחר מכן אני לא יכול לתאר מהסיבה שתחושה של עייפות וכבדות נחתה עליי והרגשתי צורך עז לישון.

התעוררתי ליום חדש והבנתי שזה לא היה חלום, אני באמת מאושפז במחלקה האונקולוגית ילדים, אני חלק מהסטטיסטיקה.

הטיפול הראשון עבר יחסית בסדר לעומת ההכנות שקיבלתי לקראתו אבל כשהבנתי שאני הולך לעבור את זה בשילובים שונים ומשונים של תרופות כימיות למשך שנה ושזה רק יילך ויחמיר מפעם לפעם היו לי ספקות לגבי איך השנה תעבור, אם בכלל.

המשך יבוא...